הרב אברהם בלס
הרב אברהם בלס צילום: עצמי

 

היהדות - שילוב של חומר ורוח

ישנה סתירה בולטת בין הציווי להקמת המשכן וכליו שבפרשת תרומה לבין הקמתו בפועל בפרשת ויקהל- פקודי.

בשלב הציווי מופיעים קודם כל כלי המשכן ורק לאחר מכן המשכן עצמו, ואילו בשלב העשייה מובא שקודם בנו את המשכן ורק אחרי זה את הכלים.

סתירה זאת נפתרת על ידי רש"י (שמות פרק לח, כב ד"ה: 'ובצלאל') רש"י מציג דו שיח מעניין בין משה לבצלאל.

משה בפרשת תרומה מצווה את בצלאל לעשות תחלה כלים ואחר כך משכן, אומר לו בצלאל: האם אין מנהג העולם להקדים בית לכלים שבתוכו. עונה לו משה האמת היא שכך שמעתי מפי הקדוש ברוך הוא שהמשכן קודם לכלים. הוסיף משה ואמר בצלאל - בצל א-ל היית, שהבנת בעצמך מה היה הציווי של הקב"ה ביחס למשכן. בסופו של דבר אכן בצלאל בנה קודם כל את המשכן ואחר כך בנה את הכלים.

דבריו אלו של רש"י מעלים, לכאורה, תמיהה. מדוע זכה בצלאל למחמאה מיוחדת זו של שהייה בצל הא-ל, הרי בצלאל העלה טיעון פשוט, טיעון שרבים היו טוענים.

התשובה לדברים היא שהמשכן מסמל את הצדדים החומריים שבעולם, ואילו הכלים מסמלים את הצדדים הרוחניים.

ישנם החושבים שיהדות פירושה רוחניות בלבד. הדו שיח בין משה ובצלאל בא לומר בצורה חד משמעית. שהעולם החומרי מעשי הוא חלק אינטגרלי מתוך היהדות. זו היא הגאונות שבפשטות – היהדות היא שילוב בין חומר ורוח ולא ניתן כלל לזלזל בעולם החומרי ולנתק אותו מעולם היהדות. לולא הצגת הדברים בצורה שונה על ידי משה, וממילא תגובתו של בצלאל על הדברים, קשה היה להמחיש דרך המשכן וכליו את חשיבותו של עולם החומר.

האם המדינה מוסיפה לתורה

ובהמשך לדברים.  התלמוד הירושלמי (ברכות ד, ה) מלמד אותנו שארון הברית נקרא ארון מלשון אור - מאיר את העולם. לכאורה אמירה זאת כלל וכלל אינה ברורה. לכאורה עמדת היהדות היא שהתורה היא האורה. התורה היא הבשורה שהיהדות אמורה להפיץ בעולם, ואילו הארון הוא, לכאורה, רק כלי קיבול לתורה.

ההסבר הוא, כמו שראינו לעיל בדו שיח בין משה לבצלאל, שהצדדים החומריים הם חלק חשוב מאוד של היהדות. אם בסופו של דבר מטרת היהדות היא להפיץ את אור התורה בעולם, הרי ברגע שמדובר על צדדים רוחניים בלבד, אומות העולם בשום פנים ואופן לא יוכלו להתחבר עם בשורת היהדות.

במילים אחרות כלי הקיבול (במקרה זה הארון) הוא חלק מתהליך ההארה.

אם ננסה ליישם את הדברים, הרי שבלי מדינה, אומות העולם בכלל אינם מקשיבות למה שיש ליהדות לומר. בשורת היהדות בעיני אומות העולם היא משהו אוורירי, בחינת חכמת המסכן בזויה.

רק לאחר שישנה מדינה אומות העולם מתייחסים ליהודים בכבוד, וממילא אזנם כרויה להקשיב לבשורת היהדות. מדינת ישראל היא חלק אינטגרלי מתהליך ההארה של התורה בעולם.

נותנים את הנשמה למדינה

במדרש תנחומא (מהדורת בובר פרשת ויקהל אות ו) מובא מאמר מרתק. משה בסופו של דבר אומר לבצלאל אם כן נעשה קודם את המשכן ואחריו את הכלים. אומר לו בצלאל. לא. קודם צריכים לבנות את הארון ורק אחר כך את המשכן.

אם נשלב את דברי רש"י עם מדרש תנחומא יוצא שלמעשה בנו קודם את הארון, לאחר מכן את המשכן ולאחריו את הכלים.

כאשר בונים מדינה, באופן טבעי עוסקים בראש ובראשונה בצדדים החומריים – התיישבות וביטחון, ורק לאחר מכן מתפנים לצדדים הרוחניים, המסומלים על ידי הכלים והם למעשה קומת העל של הבניין. אולם יש לזכור שגם כאשר עוסקים בצדדים החומריים של המדינה צריך לדעת שישנה נקודה רוחנית, המסומלת על ידי הארון שהיא הנותנת משמעות וערכיות לכל המפעל. כדי שתהיה מדינה ראויה לשמה צריך לזכור שהתורה היא זאת שנותנת את הנשמה למדינה.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו