הרב יהושע צוקרמן
הרב יהושע צוקרמן צילום: ישיבת הר המור

"וֶאֱלִישָׁע רֹאֶה וְהוּא מְצַעֵק אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו וְלֹא רָאָהוּ עוֹד".

ביום ג' אלול, יום פטירתו של הרא"ה הגדול, עלה לגנזי מרומים מורנו ורבנו מלאך ה' צבא-ות הרב יהושע צוקרמן. במשך שעות עמדנו ושמענו סיפורים מבהילים על גבורתו של הרב, ורב הנסתר על הנגלה. "לית דין בר אינש".

זכיתי לשבת בשיעוריו של הרב במשך כמה וכמה שנים, וללמוד תורה מפיו – תורה גדולה ועמוקה, תורת חיים, תורה שרבים הלכו לאורה והיא שהשיבה רבים אל אביהם שבשמים. בפעם הראשונה ששמעתי את הרב היה זה באחד הכינוסים בחול המועד, ישבתי מולו פעור פה, לא הבנתי כמעט דבר, כי הדברים היו עמוקים כל כך, וכאשר הרב שאל אם זמנו תם – אמרתי: " הרב, יש עוד זמן"...

לימים זכיתי לשבת במשך כמה וכמה שנים בשיעוריו של הרב ולשתות מבאר תורתו המופלאה. וכאשר פרסמתי את ספרי על משנתו של הרב צבי יהודה קוק, הרב התקשר אליי ואמר כי הוא מרגיש שיש לו חלק בזה; וכאשר היו כאלו שביקשו לגנוז את הדברים – הרב התקשר אליי וביקש לחזק אותי.

אני מבקש לספר על אנקדוטה אחת שהותירה בי את רישומה:

באותה התקופה, לפני כעשרים שנה, היו חבר'ה צעירים תופסים בלילה גבעה כזו או אחרת ברחבי יהודה ושומרון, ומכריזים על התנחלות חדשה. סיפרנו על כך לרב, והרב הגיב ואמר: "איזו תפיסה מגושמת"... אנחנו התלמידים היינו מבולבלים לחלוטין... לימים גיליתי שהרב כתב על כך בתקופת המאבק נגד הגירוש מסיני, תחת הכותרת "ההגשמה אורבת לאמונה" (נקודה, 43, כ"ח אייר תשמ"ב).

"המעשה הטרגי בוצע", פותח הרב את המאמר ומתכוון לפינוי הישובים. "הפצע שותת דם ... ונשמת ישראל זועקת במר נפשה", והוא מבקש לנסות ולהבין על מה ולמה אירע לנו כדבר הזה.

"האמונה העליונה היא בעצמה המנהגת את החיים אל המרומים שהיא שרויה שם", מצטט הרב מספר אורות (עמ' לז), כלומר האמונה היא הכח המניע את המציאות כולה, ובודאי היא זו שמניעה את כל התהליך הציוני. אבל "ההגשמה אורבת לאמונה, כי בעת הביצוע יכול המאמין להתרכז בכל כולו בפעולה לכשעצמה, ואז האמונה מאבדת מהברק שלה ואף את עצמה כולה, והטפל נעשה לעיקר, ויעד אחד נקבע: להצליח ולעשות, ולא חשוב מה. הרי העיקר הוא להתיישב, ויהי מה! עוד יורדים ונופלים בעמקי העשיה עד ששולטים היצרים ועיקר חדש צף: להדוף את המנוע, לדחות את המפריע ... כבר לא האמונה היא שקובעת את מגמותיה, הכעס הוא המנהל את המערכה". מה צריך, אם כן, לעשות? "יבואו אנשי האמונה וירימו דגל האמונה הרמה. הם חדורים ערכי נשמה ומבטיהם נשואים במישרים אל נצחיות האומה ומהם יהיו יונקים אנשי העשיה".

לכן, מסיים הרב את המאמר, "בצד התיישבות ענפה במלוא רוחב ארצנו, עלינו לתגבר את ההסברה בקרב העם וליצור איזו מודעות אצל בעלי ההשפעה". והרב אכן פעל רבות בעקבות הדרכתו זו, כאשר הקים את תנועת 'אל עמי' והעמיד תלמידים הרבה מדן ועד אילת.

זו היתה הדרכתו המרכזית של הרב צוקרמן: הרוח היא מרכז הכל והיא המניעה את הכל! ודאי שיש לפעול ולעשות, אבל תמיד עלינו לזכור כי כל הפעולות והמעשים – יונקים את כוחם מן הרוח!

לימים גיליתי כי כך כתב הרב צבי יהודה עוד בשלהי המלחמה העולמית הראשונה: "כל הפעולות המעשיות והממשיות ... אינן חשובות לנו כל כך כשהן לעצמן ... אלא בתור סיועים ואימוצים, כלים ואמצעיים, לתכליתנו העיקרית, שהיא ההתעוררות האדירה של רוח ישראל האמתי והמקורי, והפחת חיותו והפצת אורו בכל עבודות עמנו וארצנו בפרטיותן וביחוד בכלליות תנועתנו הלאומית ועבודת התחיה שלנו וזרם רוחה" (צמח צבי, עמ' קצח). ותלמידו הגדול הורה דברים אלו לרבים ופעל על פיהם.

לכן יש להסתכל בעין טובה על המציאות כולה, מפני שהעין הטובה היא זו אשר תשפיע; לכן אין לשמוע דברים רעים על פלוני או אלמוני, שהרי אדם בוחר מה לראות ומה לשמוע, ובבחירתו מכריע האדם את אשר יקרה במציאות.

וכאשר האדם שם את האמונה במרכז הכל – הוא מסוגל להעלות יהודים מחו"ל אף יותר מכל אותם היהודים שעלו על ידי הסוכנות היהודית (כפי שספד לו הרב צבי טאו), כי לא הטבות חומריות כאלו ואחרות הן המניעות את עלייתם של יהודים אלו לארץ ישראל, אלא הרוח היא זו אשר מניעה אותם.

בהקדמת ספר הזוהר נאמר שרק אדם המסוגל להפוך חושך לאור ומר למתוק – הוא זה אשר יזכה לשבת בהיכלו של משיח. ועכשיו יושב לו רבנו הרב יהושע צוקרמן בהיכלו של משיח, מחייך את חיוכו וממשיך לעסוק בתורתו הגדולה, תורת הגאולה.
זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל, אמן.

הכותב ראש מדרשת בדרך אפרתה

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו