פרופ' אבי לוי
פרופ' אבי לוי צילום: דוברות שאנן

אנו עדים למילה המופיעה כמוטיב חוזר בחלק זה של הספר והן בפרשתנו: ״היום״, ושואלים מה הסיבה שהיא חוזרת פעמים רבות כל כך? דוגמת: ״היום הזה ה׳ אלוקיך מצווך לעשות את החוקים האלה ואת המשפטים ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך, "וה׳ האמירך היום לו לעם סגולה...״ כמעט הסתיים תיאור כל תרי״ג מצוות, ונותרו שתיים בלבד.

בחלק זה מתאר משה רבנו את הברית ההדדית שקיימת בין ה׳ לבין עם ישראל ומה יקרה עם קיום הברית או בהפרתה, חלילה. גם בקריאת שמע, אותה אנו קוראים שלוש פעמים ביום: ״והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצווך היום...״

כבר דיברנו בעבר על מצוות הביכורים והפעם נדבר עליה מפן אחר; שלוש פעמים בשנה עם ישראל עולה לרגל למקום המקדש להתחבר עם ה׳ ולשמוח בתורתו ומצוותיו. ונשאלת השאלה מתי לפרט, ליחיד יש זמן איכות עם אלוקיו? התשובה לכך היא בעת שעולה הרגל אוסף מביכורי פירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל. אמנם בדרך ישנם משתתפים רבים ברוב עם ועדה ושמחה וקישוטי טנא ועוד, אך בהגעתו לבית המקדש המעמד הופך לאינטימי.

הכהן לוקח הטנא מידו ומניף ואח"כ האדם עומד ברטט ובקדושה ובהתרגשות ואומר ״מקרא ביכורים״. זו ההזדמנות של הפרט להודות לה׳ על הטוב שהקב״ה השפיע עליו, כל פרט ובפרט זוכה למעמד והתייחסות אישיים, וכך נעשה איזון בין שמחת הכלל לפרט. מקרא ביכורים הוא בין הפרשיות הבודדות הנאמרות דווקא בלשון הקודש, על מנת לשוות למעמד קדושה מיוחדת, שבאה לידי ביטוי פעמיים: הראשונה כשהעולה לרגל מביא את הטנא בפני הכהן ואומר: ״הגדתי היום לה׳ אלוקיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה׳ לאבותינו לתת לנו״.

בפעם השנייה הוא מניח את הטנא לפני המזבח ואומר: ״וענית ואמרת לפני ה׳ אלוקיך..״ – אנו עדים כאן לדיבור ישיר עם הקב״ה; בעצם המעמד הקדוש האדם מודה כי הוא אינו שוכח את העבר ואת אבותיו כי רק על בסיס העבר אפשר לבנות עתיד טוב יותר. אינך כפוי טובה ואתה יודע להודות בטוב שה׳ מרעיף עליך. אותו מעמד מחזיר את האדם לפרופורציות נכונות לגבי יחסו אל רכוש ושלא ייפול לתחושות מוטעות של: ב״כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה״.

העלייה לרגל והבאת פירות הביכורים שגידלת בעמל רב לכהן מעצימה בך את מידת הנתינה והנדיבות, בשל יכולתך להתגבר על היצר והתאווה הטבעית לטעום ולאכול מהפרי ובמקום זאת לבחור ולהעניק אותו לכהן במקדש. כל כך דאגת לאורך תהליך הגידול: אם ייקלט העץ או לא, אם יגדל, אם ירד גשם בעיתו, ואם הרוח תתאים לזמן הפריחה ועוד ועוד, ולאחר עמל וחששות רבים זכית תאנה יפהפייה ואותה אתה מביא בטנא ביכוריך, ואז אתה מודה כי הכל מה׳ והכל בזכותו.

איזה תהליך חינוכי מדהים אתה עובר במפגש אינטימי קצר במקדש, ויוצא משם אדם חדש עם הרבה כוחות ותובנות לקראת עונה חדשה.

ראינו את המילה החוזרת ונשנית לאורך כל הפרשה וגם לאחריה: ״היום״, שמופיעה גם במקרא ביכורים- להזכיר לנו שגם אם היום אין מקדש ואין ביכורים, יש צורך ב״טיפול״ חינוכי באגו של האדם מעת לעת. לעמוד לבדך מול אלוקים ולהודות לו על הטוב שהוא מרעיף עליך כל הימים ואז תוכל לבקש : "השקיפה ממעון קודשך מן השמיים וברך את עם ישראל"- המשך אלוקי להרעיף עלי את טובותיך.

פרופ' אבי לוי הוא נשיא המכללה האקדמית דתית לחינוך שאנן בחיפה

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו