פרופ' אבי לוי
פרופ' אבי לוי צילום: דוברות שאנן

״וילך משה״ - מאין בא ולאן הוא הולך? - הרי כל הנאמר כמעט בכל הספר זה חלק מנאומו הארוך של משה?! ולא סתם. ״וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל״ (דברים לא',א') - מה הכוונה? ועד עתה הוא לא דיבר אל כל ישראל? וגם האם רק עתה הוא מדבר אליהם את ״כל״ הדברים? ושוב: למה היה צריך ללכת כדי לדבר? הרי רק בפרק קודם כתוב: ״ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אליהם״. אז לאן הוא הלך?

״הליכה״ ו״עמידה״ הן שתי פעולות חשובות והכרחיות. קיים בזו מה שאין בזו וקיים בזו מה שאין בזו: בהליכה יש יתרון כי היא מקדמת את האדם ולא משאירה אותו באותו מקום או אף מאחור, אבל תלוי לאן האדם הולך - אם למטרה חיובית ולמקום שהוא רצה ותיכנן אזי זה חיובי וטוב, וכך ככל שהוא הולך ומתקדם זה טוב וזאת בניגוד לעמידה במקום. אבל אם הוא הולך לכיוון הלא נכון? הרי שאז עדיפה העמידה, כך לפחות האדם תועה פחות ולכן עדיף לו שיעמוד, ותוך כדי עמידה יתבונן הוא במעשיו ויבחן את דרכו: מאין הוא בא ולאן הוא הולך..

כל חיי האדם הם רצפים ואירועים של הליכה ועמידה- אלו שתי פעולות הכרחיות; גם כשאתה יודע לאן אתה הולך ולאיזה כיוון אתה מתקדם ושואף, ראוי שמעת לעת תעצור ותעשה לרגע חושבים, תבחן את הדברים ותביט למרחוק, ומאידך אינך יכול לעמוד זמן רב באותו מקום, עמידה כזו רק מעייפת וגורמת לך לדרוך במקום ולסגת.

יתרון נתן אלוקים לאדם על פני מלאכים; אלו נבראו ״עומדים״, וכך הם גם קרויים: ״שרפים עומדים ממעל לו״. הם עומדים לעולם ללא עליות וירידות. לאדם יש בחירה חופשית: הוא יכול ללכת קדימה או לשוב לאחור, ויכול ללכת מחיל אל חיל. משה רבנו אף בסוף ימיו, ברגעי נאומו האחרונים בוחר ללכת: ״וילך משה..״ למרות שהוא כבר בן מאה ועשרים שנה הוא הולך ומתקדם לעבר בני ישראל, הם לא באו אליו, ולא בכדי.

עד עתה הספיק משה לתת להם 611 מצוות, והם יודעים שנותרו עוד שתיים כדי להשלים לתרי״ג מצוות: אלו מצוות ״הקהל״ ו״כיתבו את השירה הזו״. באהבתם אותו, ידעו לכשישלים את המצוות ילך לעולמו ויעזוב אותם כצאן ללא רועה, ולכן הם מבקשים לדחות את הקץ ולא ללכת אליו עוד. אבל משה רבנו, כמו משה רבנו, מבצע שליחותו עד הסוף ובאופן מידי ולא מתמהמה מסיבות אישיות, ואם הם לא באים אליו - הוא הולך אליהם. זהו מנהיג דגול, שחשיבות העם והציבור גדולה בעיניו מטובתו האישית; שיקולים אישיים לא קיימים בלקסיקון של משה- הכל טובת הכלל!!

על אף שמשה יודע שלאחר שיסיים להעביר את שתי המצוות האחרונות יגיע רגע מותו, הוא הולך אל בני ישראל להשלים וללמד את תורת ישראל עד תומה, אך בזאת זה תם העניין. לאחר שהוא הולך הוא נשאר על תקן: ״אל כל ישראל״ - בכל אחד ואחת מהעם נותר בתוך הלב והמוח ניצוץ ממשה רבנו שמשמש כיסוד המצפון וכעוגן הקדושה שלו; הדבקות, אהבת העם והתורה וכל מידה ומידה ממשה רבנו. האדם יחליט, בבחירתו החופשית, האם הוא ״הולך״ עם זה או ״עומד״. האם הוא מתקדם הלאה או נשאר במקום ונסוג. משה רבנו ציווה לנו את ההליכה, את ההתקדמות, את ״לך-לך״ של אברהם אבינו והאברהמיות ולא את ה״נוח״ של נוח מהתיבה שהציל עצמו ומשפחתו ולא את דורו.

יתרה מזו: כשאמר משה רבנו לעם ישראל : "הנה זקנתי ולא אוכל עוד לצאת ולבוא": הם הבינו כי אין עוד ביכולתו של משה לצאת ולבוא לפניהם, כפי שעשה כל העת, מהרגע שהפך למנהיג, אבל כוונתו הייתה ל"אינני רשאי עוד", שהרי כבר נקבע שיהושע ימלא את מקומי. לכן משה החל ללכת לכיוון העם, לעבור מאוהל לאוהל, להיפרד וגם לגלות להם את סוד התשובה: את האינטראקציה שבין האדם לאלוקיו. בדומה למה שפגשנו בפרשת ניצבים: הריטואל של הפועל ש. ו. ב. כשהאדם שב אל ה׳, הולך ומתקרב, אז גם ה׳ שב אליו ומשיבו אליו. משה רבנו גם מקיים בעצמו את המצווה התרי״ב: כתבו השירה הזאת - כתיבת ספר התורה: ״ויכתוב משה את התורה ויתנה אל הכהנים בני לוי הנושאים את ארון ברית ה׳ ואל כל זקני ישראל". מציינים חז״ל כי ביום פטירתו כתב משה 13 ספרי תורה, אחד לכל שבט ואת האחרון מסר בידי הלוויים, שתפקידם היה להמשיך ולהפיץ את התורה בין כל השבטים ולאורך הדורות. כל ספר תורה לכל שבט והמוסיקה שלו ודרך עבודת ה׳ וכל הדרכים מאוחדות לנוסח אחד ממשה רבנו, עם מנהגים שונים אולי, אבל כולנו בני תורת משה.

פרופ' אבי לוי הוא נשיא המכללה האקדמית דתית לחינוך שאנן בחיפה

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו