אריאל דהן
אריאל דהן צילום: עצמי

חגי תשרי זאת תקופת מיוחדת בלוח השנה היהודי. קודם מגיע יום הדין בראש השנה ואז מגיעים לכיפור - יום מדהים שמטהר את העולם, את הלב שלנו, את היחסים שלנו עם העולם. המילה השכיחה ביותר היא סליחה. שטעינו, חטאנו ולא שמנו מספיק לב למעשינו.

כמה פעמים פגענו בזולת? בטעות או שלא. כמה פעמים פגעו בנו? כמה פעמים נפגענו שלא לצורך?

סליחה – כמה קשה לנו איתה. גם בצד האקטיבי, לבוא ולבקש סליחה, להודות שטעינו ולהוריד את הראש בפני אדם אחר.

וגם, ואולי בעיקר, בצד הפסיבי – להיות בצד שנפגע, שלא שוכח ולא סולח.

לסלוח אין משמעותו, לשכוח ולמחוק את הנעשה, אלא להיפטר מהרגש השלילי הנלווה לכך, ללא תחושת האיבה והרצון לנקמה.

כמה אנרגיות מיותרות אנשים מכלים על מריבות, כעסים נלווים, והחייאת אירועים שליליים מהעבר. האם זה תורם לנו במשהו? האם זה מאפשר לי להתרכז בחיובי שקיים בחיי ולהמשיך לגדול ולצמוח?

קשה מאוד עד בלתי אפשרי.

עוד באותו נושא:

רבים שנפגעו מאשימים את עצמם, וסבורים שהם הזמינו את הפגיעה, שהם התנהגו לא בסדר ועוד מחשבות שליליות לגבי עצמם.

תהליך מצמיח ומרומם שבאפשרותנו לעשות בנדון הוא, לעבור ממצב של האשמה (עצמית/של הפוגע) למצב של חמלה כלפי הפוגע. לדמותו ליצור חלש שפעל ממקום נמוך.

תהליך זה משחרר את הנפש, מנקה אותנו מהתחושות השליליות של האירוע ומשפיע לטובה על בריאותנו וחוסננו הנפשי.

סיפור עממי ידוע שבאחד משיעורי החברה, ביקשה מורה מתלמידיה להביא לבית הספר, שקית פלסטיק ושק תפוחי-אדמה. אחרי שהתלמידים הביאו את הנדרש, הטילה עליהם המורה משימה: "בחרו תפוח-אדמה אחד שייצג כל אדם במהלך שנות חייכם - שלא סלחתם לו על משהו שעשה לכם".

התלמידים אספו תפוחי אדמה מהשק שהביאו, רשמו על כל תפוח אדמה את שמו של האדם ואת התאריך, וכמובן, הכניסו לתוך שקית הפלסטיק. חלק מהשקיות ראוי לציין, היו כבדות מאוד.

התלמידים  נשאו עימם את השקית עם תפוחי האדמה לכל מקום בו שהו במשך חודש שלם: לבית הספר, לחוגים, למגרשי המשחקים, וגם בבית ליד המיטה.

הטרחה שבסחיבת השקית לכל מקום הבהירה לתלמידים היטב מה הוא "המשקל" שהם נושאים עמם לכל מקום, ועד כמה הם צריכים להקפיד שלא לשכוח את השקית, במקומות שונים ומביכים.

כמובן שבמשך הזמן השקיות התחילו להסריח ולהיות דביקות. ואז המורה דיברה איתם על המחיר שאנו משלמים על שמירת הכאבים והכעסים לעצמנו ועל גישתנו השלילית למצבים שונים.

לעיתים קרובות אנו חושבים שלסלוח לאנשים זו "מתנה" שאנו נותנים להם.

עכשיו אנחנו מבינים שסליחה זו "מתנה" שאנו מעניקים לעצמנו.

מחקרים שנעשו בתחום גילו, לא במפתיע, שאנשים שסולחים יותר, חיים בבריאות נפשית גדולה יותר, ואף  סובלים פחות  ממחלות.

מספר טיפים מומלצים לתהליך הסליחה:

1.           שתפו את שאירע לכם עם אדם אהוב ולא שיפוטי. אחד כזה שמקשיב ותו לא.

2.           תנו מקום לרגשות הקשים ואל תתעלמו מהם: כאשר קוברים רגשות הם לא נעלמים, הם מתפרצים במקומות אחרים.

3.           חפשו את הנקודה המדויקת בכל אירוע שבו נפגעתם. אין זה במקרה שזה "מדליק" אתכם, סביר שהדבר יושב אצלכם על נקודה עמוקה שדורשת בירור וטיפול.

4.           אל תהיו אובססיביים לגבי הפגיעה: אין טעם לדבר על כך כל הזמן, לחשוב על כך בכל עת ולחוות זאת בכל לילה בדמיון. שחררו  מבפנים וחפשו דברים אחרים לעשות. לא חסר במה לעסוק.

5.           חשבו על האירוע כחוויה שהייתם צריכים לעבור, על מנת ללמוד משהו על עצמכם. אמרו לבורא תודה ולעצמכם: קדימה, יש אור בקצה המנהרה.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו