בשמת סלע
בשמת סלע צילום: באדיבות המצולם

חשבון הנפש של סוף שנה מביא עימו מחשבות לקראת יום כיפור המתקרב, שעבור משפחות רבות מציין בנוסף ליום הדין גם את זיכרון המלחמה ההיא:

אומרים ששריקת פגזים מחרישת אוזני לוחמים גם שנים רבות אחרי הקרבות. אומרים שלמוות יש ריח.
אומרים שזיעת מלחמה נדבקת לנצח ולא מתנדפת.

אומרים שתחושת האשמה רודפת בעיקר בלילות. אומרים שהנפש סוגרת. מדחיקה לתוכה מראות וקולות.
אומרים שהסרט שרץ במוח לא עוצר. מתנגן בלופ אינסופי שוב ושוב. אומרים שהזעם כבוש. חמוץ. מחמיץ כל מי שבא עימו במגע. אומרים שהפצע פתוח.

אומרים שהבדידות אוכלת. סוגרת על הבנאדם כמו צונאמי על אי. אומרים שהזיקנה קופצת. שהשיכחה נדחפת לבוא. אומרים שאין הרבה כאלה, שמדובר במיעוט. אומרים שהשיגעון הופך לבן בית. אומרים שהם סתם מתחזים. חלשי אופי. אנטי גיבורים. ארטיסטים. מעדיפים לא לראות אותם. שיהיו שקופים.

אומרים שאת כל זה יכול להרגיש רק הדור הראשון. אז אומרים.

אומרים שיש צמיחה מתוך הפוסט טראומה. אומרים שיש בה מתנות. אומרים שהיא מטלטלת את הבנאדם. הופכת אותו. מנערת. מלטשת את היהלום שלו עד שיבריק. אומרים שהיא גורמת לדבק מיוחד בין אנשים. שיש הבנה שעוברת בין שותפי גורל ללא מילים. ללא הסבר. אומרים שהמעגל הקרוב, התומך, מתעלה וצומח. אומרים שמי שמוכן לפתוח את הלב מרוויח.

צודקים.

בשמת סלע, חברת הפורום "דור שני להלומי קרב".קבוצת פייסבוק סגורה (מיועדת רק לילדים וילדות של פוסט טראומטיים)

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו