עירבו את השר לאחר שלא קיבלו את מבוקשם מנותן הכשרות. מפעל פרי גליל
עירבו את השר לאחר שלא קיבלו את מבוקשם מנותן הכשרות. מפעל פרי גליל צילום: אביר סולטן, פלאש 90

לא, לא הגעתם בטעות למדור הבישול של העיתון, והברוקולי והכרובית מככבים בשורות שלפניכם לא בגלל החורף המתקרב והנוכחות המבורכת של השניים במרקים עונתיים, אלא בגלל התפקיד הפחות מוכר אך היותר חשוב שלהם במדינת ישראל – יצירת סערות של ממש בתפר שבין דת למדינה, שמעורבים בהן שר הדתות, רבני ערים, הרבנות הראשית, חברות ענק ואפילו פרקליטות המדינה.

אז הנה שני סיפורים על ברוקולי מהימים האחרונים שמסעירים את עולם הכשרות על רקע הרפורמה שיוזם השר מתן כהנא.

שולחן ערוך השר

מפעל פרי גליל בחצור הגלילית פרץ בתחילת העשור הקודם לתודעה הציבורית כשעובדיו פתחו בשביתה ובהפגנות קולניות נגד הכוונה לסגור את המפעל ולפטרם. אז הייתה זו ממשלתו של נתניהו שנחלצה לעזרת המפעל, ובסופו של תהליך הצילה אותו באמצעות תמיכה נדיבה והחזירה את העובדים – רובם ככולם תושבי המקום – אל מקור פרנסתם. במהלך החודש האחרון נקלע המפעל שוב לעין הסערה, כשמעל ראשו מתנהל קרב שהוא חלק ממערכה גדולה יותר – המערכה שבין משרד הדתות בהובלת השר מתן כהנא ובין הרבנות הראשית.

במאי האחרון נפטר למגינת ליבם של תושבי חצור הרב מרדכי דיעי ז"ל אחרי מאבק ממושך במחלה קשה. הרב דיעי היה הממונה על הכשרות במועצה המקומית, ובמסגרת זו העניק במשך שנים ארוכות את ההשגחה למפעל פרי גליל. אחרי פטירתו, כנהוג במקרים מהסוג הזה, מינתה מועצת הרבנות הראשית רב מרשות מקומית סמוכה שימלא את מקומו עד למינוי קבוע שעליו אחראי המשרד לשירותי דת. לתפקיד נבחר, באופן טבעי, הרב שמואל אליהו, רבה של צפת הסמוכה, שמחזיק בעירו מערך כשרות איכותי עם מוניטין טוב למדי.

אחרי כמה חודשים של הסתגלות ומעבר הגיעו ללשכת הרב אליהו טענות על חשד לזיוף במפעל פרי גליל. המדובר היה במחלקת הקפואים, עם דגש על תוצרת של ברוקולי וכרובית. נציגים של רבנות צפת הגיעו למפעל לצורך בדיקות, ולקחו חלק מהסחורה למעבדה מיוחדת לצורך בדיקת נגיעות. התוצאות היו מבהילות: בחלק מהשקיות נמצאו 28 חרקים, באחרות מעט פחות, ובכל אופן כמות החרקים הייתה רחוקה מאוד מהכמות שמאפשרים נוהלי הרבנות הראשית לכשרות של ירקות קפואים. ממצאים דומים הגיעו מהמעבדה גם בנוגע לחלק משקיות הכרובית.

הגילוי המרעיש לא התקבל בשמחה מרובה במשרדי פרי גליל. אולי יותר מדויק יהיה לתאר שהוא התקבל בזעם. את הדרישה של הרב אליהו לעצור את השיווק של הסחורה הנגועה סירבו לקבל במפעל, והוויכוח הגיע עד כדי איום של המפעל בתביעה. מהסכום שנקבו במכתב ההתראה אפשר להבין את סדר הגודל של הסחורה – שבעה מיליון שקלים, מאות טונות שפרי גליל לא תוכל לשווק תחת המותג שלה.

בנקודה הזאת צריך להסביר מעט על התהליך שעוברת הסחורה מהמגדל ועד לשקית, שהוא גם הסיבה לתרעומת הגדולה של המפעל. אחרי שהסחורה משונעת מהשדה אל המפעל היא עוברת סדרה של פעולות שנועדו לנקות אותה מחרקים: הפרדה של הפרחים, הרקדה, אמבטיות וחליטה, שרק בסופן הפירות נארזים בשקיות ומוקפאים בהקפאה עמוקה. כבר בשדה, עוד לפני שהמפעל רוכש את התוצרת מהחקלאי, בודקים משגיחי כשרות את הסחורה בדיקה ראשונית ובה הם מוודאים שהנגיעות לא חריגה, כך שהתהליכים במפעל יביאו את התוצרת לשיעור שקבעה הרבנות – חמישה אחוזים של נגיעות.

את מאות טונות המריבה של הברוקולי אישר עוד משגיח מטעם הרב דיעי ז"ל, ועל דעת כך הם נרכשו על ידי המפעל. גם אנשיו של הרב אליהו לא טענו אחרת, אך הציגו את העובדות – רמת הנגיעות לא עומדת בשום סטנדרט הלכתי. את המחלוקת הקשה הפנה הרב אליהו לראשון לציון הרב יצחק יוסף על מנת שיכריע הוא בסוגיה הסבוכה. הרב יצחק יוסף ישב על המדוכה, ובדיעבד המציא היתר מפליג. הוא אישר למפעל לשווק תחת המותג פרי גליל סחורה שבה פחות מחמישים אחוז נגיעות בסך כל השקיות, מה שיכניס אותה להגדרה ההלכתית של "מיעוט המצוי". התנאי שהוצב הוא שעל כל האריזות מהיבול הבעייתי יופיע הכיתוב "ללא פיקוח מחרקים", במקום הכיתוב "כשר".

למרבה הצער, גם ההיתר הזה לא הציל את המצב. אחוזי הנגיעות של הסחורה המדוברת השאירו הרחק מאחור את הרף המקל של הראשון לציון והותירו את הפלונטר על כנו. בצר להם פנו בכירי פרי גליל לשר הדתות וקבלו בפניו על ההתעמרות – כפי שהם חוו אותה – של הרבנות צפת. הדברים נפלו על אוזניים כרויות. השר כהנא זעם כשהוא שמע על המקרה. עד כדי כך מגיעים הדברים, שכאשר ביקש להציג בפני ועדת המיזמים הלאומיים בכנסת את רפורמת הכשרות שלו הדוגמה האולטימטיבית שלו הייתה מפעל פרי גליל. "תארו לכם שתי משאיות שאוספות מאותו שדה ברוקולי אחד למפעל סנפרוסט והשנייה למפעל פרי גליל", טען בלהט. "לאחד המפעלים הרב המקומי ייתן כשרות ואילו הרב המקומי במקום שבו המפעל האחר נמצא - לא. אני לא קובע מי צודק, יכול להיות שהרב המחמיר צודק אבל בסוף אין אחידות וכל רב קובע מה שנראה לו".

בחדר הוועדה כהנא אומנם הכריז שהוא לא קובע מי צודק, אבל בשטח הוא כבר התחיל לפעול בכיוון די ברור. במכתב ששלח השבוע לראש המועצה המקומית חצור הגלילית שמעון סוויסה הכריז השר נחרצות כי הוא מתכוון לפעול להקמת גוף בוחר לרב ראשי חדש למועצה. אפילו ראש לוועדה שתקים את הגוף הבוחר כבר מונה – שופט בית המשפט המחוזי בירושלים לשעבר משה דרורי. בידיעות שהתפרסמו בעיתון דה מרקר ובאתר ערוץ 7 חובר המהלך ישירות למחלוקת בעניין הסחורה הנגועה, ולא מן הנמנע שהדברים נאמרו בתדרוך מפי השר עצמו. גם כשפנינו אנחנו, בסביבת השר לא הוכחשה כלל הטענה כי המהלך למינוי רב ראשי חדש קשור להתעקשות של הרב אליהו שלא להכשיר את שקיות הברוקולי הנגועות. "זה לא שיש קשר ישיר", הסבירו, "אבל זה הצטברות של גורמים שמביאים למינוי רב".

אך גם בלי הודאה מפורשת, ההקשר כולו מורה על מאמץ מיוחד שמשקיעה לשכת השר בכיפוף ידיים מול לשכת הרב הראשי של צפת. לפני כשנתיים פרסמנו פה מחקר שהראה כי ברבע מהרשויות המקומיות לא מכהן רב ראשי שמונה כדין, כולל רשויות ענק כמו חיפה, רמת גן ולאחרונה גם תל אביב. לכשלים המחרידים שנולדו במערך הכשרות היתום של חיפה הקדשנו גם תחקיר נרחב שהגיע עד לוועדת הפנים של הכנסת. בנוסף לכך, מבין ממלאי המקום יש רבנים שרשתם נפרשה על פני עשרות קילומטרים או שהם ממלאים את מקומם של שני רבנים, שלא כמו בצפת ובחצור הסמוכות והקטנות יחסית. ובכל זאת, מכל בעיות מינוי רבני הערים החמורות שעומדות לפתחו בחר השר כהנא לעסוק דווקא בחצור הקטנה שנעדרת רב ראשי רק כמה חודשים.

בסביבת השר מבקשים להבהיר שהוא אינו מתכוון להתערב בפסיקת ההלכה של רב כזה או אחר, וכל הדרישה ממוקדת בסטנדרט הכפול שנוצר, שמפלה לרעה את פרי גליל לעומת המשווקות האחרות. השינוי שחל ביחס לאותה סחורה בחילוף ההשגחה בין הרב דיעי ז"ל לרב אליהו ייבדל לחיים ארוכים מעיד לטעמם על החמרה של האחרון שרק מדגישה את כשל הסטנדרט הכפול הקיים כיום בהשגחת הרבנות, ושאותו הם מבקשים לתקן בעזרת הרפורמה החדשה. הם גם מוסיפים כי לא מדובר בבעיית ברוקולי אלא בבעיית מדיניות: רק לאחרונה הגיע אליהם מקרה של יזם שהקים מפעל פטל ומצא את עצמו לא כשר בעיר אחת וכשר בעיר אחרת. מהצד השני טוענים כי בעקבות ההערה של השר הסטנדרטים יושרו בין כל נותני הכשרות לחברות הקפואים הגדולות, על פי הוראת הראשון לציון. ההבדל הוא במציאות, הם אומרים, ולא בסטנדרט.

בעוד הוויכוח הולך ומתלהט והסחורה שוכבת כאבן שאין לה הופכין, במפעל פרי גליל החליטו לעשות מעשה. מתוך הבנה שתהליך מינוי הרב החדש יארך עוד זמן רב ולא יועיל לחיי המדף המוגבלים של מאות טונות הברוקולי, החליטו בעלי המפעל לשווק את הסחורה תחת מותג אחר נעדר חותמת כשרות שברשותו. הסחורה כבר עזבה את שערי המפעל ומה שהיה ברור מלכתחילה מתגלה עתה ביתר שאת – שהברוקולי, שהיה רק ירק שולי שהוסיף טעם והפך לוויכוח אמיתי על רפורמת הכשרות ועל אלו שעוד בדרך, לא מתכנן להיכנס בזמן הקרוב למקפיא.

ייצוגית בלי ייצוג

קשובים להוראת השר, גם אנחנו מקפידים להחיל סטנדרט אחיד על חברות הקפואים הגדולות, ואחרי פרשת פרי גליל אנו עוברים לפרשת סנפרוסט. בעבר דיווחנו כאן על תביעה ייצוגית שהוגשה נגד חברת האחים חמוי המשווקת את המותג טלפרוסט, על כך ששיווקה ברוקולי וכרובית עם החותמת כשר, למרות שהרבנות הראשית לא הכירה בכשרות הסחורה המיובאת. בבית המשפט הושגה פשרה על סך של כשני מיליון שקלים שתשלם טלפרוסט ללקוחותיה, ועל פי הנוהל פורסמה הפשרה להתנגדויות הציבור. ההתנגדות המפתיעה שהופיעה אז הייתה שייכת לתנועת נאמני תורה ועבודה, שטענה כי לא ניתן להאשים את טלפרוסט בזיוף כאשר יש רבנים שמכשירים את הברוקולי לשיווק בלי סטנדרט מוקדם ומסתפקים בשטיפה ביתית. לחיזוק עמדתם הביאו חוות דעת מטעם הרב אורן דובדבני, שהסביר את העמדה ההלכתית המכשירה את הירקות הקפואים.

על פי הנוהל, בתביעות ייצוגיות נדרש היועץ המשפטי לממשלה להציג את עמדתו ולפרש אם הוא מקבל או דוחה את ההתנגדויות. כשביקש ממנו בית המשפט התייחסות, מנדלבליט ענה לקונית כי הוא אינו מעוניין להביע עמדה, "בין לחיוב ובין לשלילה", בנוגע לפשרה. ברבנות הראשית ראו את התגובה שהציגה הפרקליטות בשמו בבית המשפט, וזעמו. בעיניהם מדובר בפרצה לא קטנה, שדורשת סכירה כבר בשלב מוקדם. אם כל אחד יוכל לחלץ את עצמו מהונאה בכשרות בטענה ש"יש לו רב", מה יישאר מחוק איסור הונאה בכשרות? נדרשת כאן קביעה נוקבת של המדינה ששוללת יסוד כזה, טענו.

כאן התחילה סאגה מוזרה ביותר, שבחלוף הזמן הפכה למדאיגה. למרות הפצרות חוזרות ונשנות, בפרקליטות המדינה סירבו בתוקף לבקשת הרבנות הראשית להציג הנמקה לדחיית ההתנגדות. הדברים הגיעו עד לחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ', שפנה לנציב הביקורת על הפרקליטות דוד רוזן בבקשה להתערב ולאפשר לרבנות פתחון פה. הדרישה הזאת עולה בקנה אחד עם תיקים קודמים שהתנהלו בבג"ץ ובהם הקפידו השופטים לאפשר לרבנות לטעון בשם עצמה בלי שהפרקליטות תכפה את ייצוגה עליהם. הדרישות והמכתבים, כפי שבוודאי תיארתם לעצמכם, עשו את דרכם הבטוחה והרוגעת אל מגרסת הנייר בצלאח א־דין.

בד בבד הפרקליטות מתחמקת כבר חצי שנה מדרישת בית המשפט להציג עמדה ברורה משלה בנוגע להתנגדות. תירוצים לקוניים מהסוג של "ממתינים לאישור כלל הגורמים" ו"תוכללה טיוטת עמדה" כבר נמאסו על השופט והוא הודיע לפרקליטות כי המועד האחרון שאחריו לא תינתן דחייה הוא אמצע ספטמבר. כידוע, אנחנו כבר בתחילת אוקטובר, אך בפרקליטות החליטו באופן מובהק להשאיר את העניין הזה תלוי. במקביל, התקשורת הלא רשמית שניהלה הפרקליטות עם עורכי הדין הופסקה כליל. אין מענה.

מה עומד מאחורי ההתנהלות המוזרה של הפרקליטות, שבה מצד אחד היא מונעת בכל מחיר מהרבנות להציג את עמדתה באופן עצמאי ומאידך נמנעת מלהגיב בעצמה למרות נזיפות חמורות של השופט? ובכן, אין אנו חוקרי כליות ולב, אך ייתכן שהדרך הפתלתלה הזאת שוב מחזירה אותנו אל רפורמת הכשרות. הרי אם החוק ישתנה במסגרת חוק ההסדרים הקרוב וגם ההולכים בשיטתם של הרב דובדבני ונאמני תורה ועבודה יוכלו להכריז על הברוקולי המדובר "כשר", האם מוצדק יהיה להשית סכומי עתק על מי שכל חטאו הוא שהקדים את זמנו של החוק? את התשובה לכך נדע בחודשים הקרובים.

לתגובות: yoniro770@gmail.com

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו