מרב מיכאלי (מימין) בטקס הכניסה למשרדה
מרב מיכאלי (מימין) בטקס הכניסה למשרדה צילום: אוליבר פיטוסי, פלאש 90

"תשפטו אותנו לפי המעשים שלנו" ביקשה איילת שקד בריאיון ל'בשבע' שהתפרסם לפני כמה שבועות. אבל הבקשה הזאת לא יכולה להתקבל, כי עצם כינונה של הממשלה הזאת תוך הישענות על רע"מ היא צעד בלתי נסלח ותקדים מסוכן ביותר, יהיו אשר יהיו מעשיה. וכך גם הפרת ההבטחות הסיטונית של ימינה והונאת הבוחרים, נטישת הגוש הימני־דתי לטובת חבירה לקואליציה חילונית־שמאלנית, גיבוש קואליציה ששנאת נתניהו היא הגורם המכונן שלה, ויצירת נורמה אנטי־דמוקרטית של סחיטת ראשות הממשלה עם שבעה מנדטים. אז גם אם הממשלה הזאת הייתה מביאה הישגים מופלאים למדינה, אי אפשר למחול על הריקבון המוסרי והאידיאולוגי שעליו היא הושתתה.

אבל גם כשנגשים לבחון את הממשלה לפי מעשיה, אי אפשר שלא לראות את הנזקים האגביים, הקטנים כביכול, שנגרמים יום יום מהשותפות הקואליציונית שקידמה לעמדות השפעה והכרעה אנשים כמו אביגדור ליברמן, מרב מיכאלי, ניצן הורוביץ, עומר בר־לב ודומיהם. הנזקים ניכרים לא רק בנושאים קרדינליים כמו ההכלה המקוממת של מתי הקורונה הרבים, אזלת היד מול הטרור הערבי מבפנים ומבחוץ, או העלייה לרגל אל אבו־מאזן מכחיש השואה ותומך המחבלים כדי להחזיר לסדר היום את רעיון המדינה הפלשתינית. גם לא נדבר כעת על החתירה המתמשכת לערער מן היסוד את הישגי הסטטוס־קוו ההיסטוריים בתחום יחסי דת ומדינה, מכשרות דרך גיור ועד לנישואין וגירושין. נתמקד הפעם דווקא בדברים שהם לכאורה קטנים, אבל לא פחות מזיקים ומעצבנים.

למשל, ההחלטה המקוממת של שר האוצר אביגדור ליברמן, זה שאמר שאת החרדים צריך לשים במריצה ולזרוק למזבלה, לפגוע אנושות במשפחות אברכים קשות יום ולמנוע מנשים עובדות לקבל הנחה במעונות של ילדיהן, בתואנה של אי־מיצוי כושר השתכרות מצד הבעל לומד התורה. וראש הממשלה בנט והקואליציה שלו עוברים על כך לסדר היום.

למשל שר הבריאות ניצן הורוביץ, זה שהיה צריך להיות עסוק 24/7 בטיפול במגפת הקורונה, אבל בפועל עיקר מעייניו נתונים לאינטרסים של הלהט"בים ושל הפלשתינים. בתקופה הקצרה של כהונתו הספיק הורוביץ להודיע לבג"ץ על הסכמתו לפונדקאות לזוגות חד־מיניים, ובעיקר לקדם ולפשט תהליכים לקיומם של עוד ועוד טיפולים לשינוי מין, כולל בקרב קטינים. השבוע, כשקבינט הקורונה התכנס סוף סוף אחרי חודש, הוא מיהר לצאת מהישיבה לפגישה עם אבו־מאזן. עניין של סדר עדיפויות.

סדר יום פמיניסטי

או קחו למשל את שרת התחבורה מרב מיכאלי. מאז שנכנסה למשרדה היא עסקה בעיקר במימוש החלטתה להביא ילד פונדקאות לעולם בגיל 54, תוך שהות ממושכת בארה"ב. גם אם נסלח למיכאלי על השנים הרבות שבהן הטיפה לאל־הורות וטענה שפונדקאות היא ניצול של נשים, עדיין נשאלת השאלה איך מי שאך זה נכנסה לתפקיד החשוב של שרת התחבורה יכולה להרשות לעצמה חופשת הורות של כמעט חודשיים בחו"ל. אבל אם חשבתם שלאחר שובה ארצה מיכאלי תתמקד סוף סוף בענייני משרדה, אז זה על אחריותכם בלבד. כי עם כל הכבוד לבעיות התחבורה של מדינת ישראל, מה שבאמת מעניין את מיכאלי זו האג'נדה הפמיניסטית שלה. אז במקום להוכיח לנו שנשים יודעות לפתור בעיות תחבורה יותר טוב מגברים, ולאחר שמיצתה את הנושא המגדרי במשרדה בהתאמת המזגנים ברכבת לטמפרטורה הנחשבת למתאימה יותר לנשים, מיכאלי בישרה השבוע על הקמתו של קבינט מיוחד לשוויון מגדרי בראשותה.

הקבינט הזה יעסוק, למשל, בצמצום מספר כלי הנשק המוחזקים ברישיון בידי אזרחים. למה? כי כך ציוו לנו פעילות הארגונים הפמיניסטיים. כל המדינה מדברת על הבעיה האסטרטגית הנפיצה של רבבות כלי נשק בלתי חוקיים במגזר הערבי, אבל מיכאלי וחברותיה בשלהן. מבחינתן, מה שהכי חשוב כעת זה לא לאסוף את הנשק הבלתי חוקי, אלא דווקא לצמצם את כמות כלי הנשק המוחזקים ברישיון.

נכון, חלק ממעשי הרצח של נשים בישראל בוצעו בנשק שבני זוגן החזיקו ברישיון. אבל מדובר במספר קטן של מעשי רצח, ואין שום הוכחה לכך שאם לאותם רוצחים לא היה אקדח הם היו מתקשים למצוא דרך אחרת לרצוח. לאריקה פרישקין, למשל, לא היה אקדח ברישיון. זה לא הפריע לה לרצוח את בן זוגה דניאל טטרואשווילי תוך שהיא משתמשת בחמישה סכינים ושיפוד כדי להקיז את דמו במשך שעות עד צאת נשמתו. אגב, ארגונים פמיניסטיים דורשים לסדר לה חנינה ושחרור מוקדם. לעומת זאת, ידוע לכל שאזרחי ישראל חשופים לפיגועי טרור ערבי, ושבמקרים רבים מי שעצרו אותו היו אזרחים שהחזיקו נשק ברישיון. עכשיו מרב מיכאלי והקבינט בראשותה ידאגו שמלאכתם של המחבלים תהיה קלה יותר.

הקבינט הזה יעסוק גם בקידום נשים מקבוצות מיעוט מוחלשות. אין ספק שנשים חרדיות שייכות לקטגוריה הזאת, נכון? וגם אין מחלוקת על כך שהשכלה אקדמית תורמת לקידום מקצועי ולרווחה כלכלית. אז האם הקבינט של מרב מיכאלי ידאג לקדם השכלה אקדמית לנשים חרדיות? הסיכויים קלושים ביותר. מדוע? כי ארגוני הפמיניסטיות, שמיכאלי צועדת איתן יד ביד, החליטו לסכל לימודים אקדמיים מתקדמים בהפרדה מגדרית, ונשים חרדיות רבות יימנעו מלימודים ביחד עם גברים. אגב, נכון סיפרו לנו על ממשלה פריטטית שבה לימינה ולתקווה חדשה יש אותו כוח כמו לכל המפלגות האחרות? ובכן, בקבינט השוויון המגדרי הזה יש לשתי המפלגות הנ"ל נציג אחד בלבד מתוך תשעה, גדעון סער, מה שמלמד שבימינה ובתקווה חדשה די עיוורים לפוטנציאל הנזק של הקבינט החדש.

אבל אולי אני סתם פסימי וחושד בכשרים. אולי עוד נגלה שהקבינט לשוויון מגדרי של מרב מיכאלי ייחלץ להגנתן של נשים חרדיות מוחלשות, יסלול את דרכן ללימודים אקדמיים בכירים, ואף ידרוש מליברמן להחזיר את הסבסוד למעונות ילדיהן שמאפשר להן לצאת לעבודה. הכול יכול להיות, לא כדאי למהר ולשפוט.

תלמדו לכבד

השר והאלוף רחבעם ("גנדי") זאבי הי"ד נרצח פעמיים. בפעם הראשונה הוא נרצח פיזית בידי מחבלים, השבוע לפני עשר שנים, במלון הייאט בהר הצופים. בפעם השנייה נרצח שמו הטוב בתכנית 'עובדה' ששודרה לפני חמש וחצי שנים ובה הואשם בהאשמות שונות, מהטרדות ותקיפות מיניות ועד למעשי בריונות ואלימות ואפילו רצח.

דעותיו הימניות של זאבי ורעיון הטרנספר מרצון של ערביי ישראל בו דגל הפכו אותו יעד להסתה משמאל עוד בחייו. למרות שמעולם לא תמך בהגליה כפויה של ערבים, דוגמת זו שבוצעה ביהודי גוש קטיף ושהשמאל דורש לבצע ברבבות מתנחלים ביו"ש, הוא הוקע בידי השמאל כגזען ופשיסט. חיסול אישים בכירים בישראל איננה דרך פעולה שכיחה של הטרור הערבי. לא מן הנמנע שבחירת הקורבנות איננה מקרית, וקשורה למידת הסלחנות הצפויה כלפי רצח של אנשי ימין שמוקעים כקיצוניים ופשיסטים. לאחר שהרב מאיר כהנא הי"ד, שסומן לפניו כפשיסט וגזען, נרצח בהתנקשות טרוריסטית בארצות הברית, אין לשלול אפשרות שגם ההוקעה משמאל של זאבי תרמה להחלטה לסמן אותו כיעד.

השמאל הישראלי התקשה מלכתחילה לגלות גישה ממלכתית כלפי יום הזיכרון שנקבע להנצחת האישיות הישראלית הבכירה ביותר שנרצחה בידי הטרור הפלשתיני. בניגוד לגישה הממלכתית שנוקט הימין כלפי יום השנה לרצח רבין שאירועיו משתלטים על סדר היום לאורך ימים ושבועות, אנשי השמאל לא יכולים לשאת את הצורך לקחת חלק בהנצחה הצנועה שנקבעה לזכר השר והאלוף הנרצח. התחקיר של 'עובדה' העניק להם את האליבי להתנער באופן מוצהר מהצורך לחלוק כבוד לזכרו.

על כך יש לומר שהסתמכות על תחקיר טלוויזיוני כדי להסיק מסקנות נחרצות נגד אדם רב־זכויות וקורבן טרור היא מעשה פסול. גם אם לא נכון לשלול את הטענות, אי אפשר להתייחס אליהן כאל אמת שיש בה לפסול אדם, מבלי שהתאפשר לו להתגונן ובלי שהטענות עברו בירור משפטי. עם כל הכבוד ליוקרה ולרייטינג של התכנית עובדה, אי אפשר לשכוח שלפחות במקרה אחד האשמותיה כלפי קצין צה"ל סרן ר' הופרכו בבית המשפט. נגד התחקיר המפואר שהרשיע אותו הוגשה תביעת דיבה, והשופט הבכיר נעם סולברג חייב את דיין ואת תכניתה בפיצוי של 300 אלף שקל. הרכב ידידותי של שופטי בית המשפט העליון נחלץ לעזרתה, המציא למענה הלכה מיוחדת של "אמת לשעתה", ופטר אותה מתשלום למרות שלא חלק על כך שהעובדות שפרסמה הוציאו את דיבתו של סרן ר'.

אז עם כל הכבוד לתחקיר עובדה, ברור שאין די בו כדי להכתים את שמו של זאבי או לפטור נבחרי ציבור מהחובה המוסרית והממלכתית לחלוק כבוד לזכרו. וגם די ברור שהתחקיר הזה הוא לא יותר מתירוץ. בשמאל הישראלי יש רבים שמתקשים ליישר קו מול הטרור הערבי ולכבד את קרבנותיו בלי קשר לעמדותיהם הפוליטיות. את היריב הפוליטי החריף שלהם הם ימשיכו לרדוף גם לאחר הירצחו.

לתגובות: eshilo777@gmail.com

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו